מקור: מסכת קידושין דף לא עמוד א
📖 לשון הגמרא:
אמר רב יוסף: בתחילה, כי הוו אמרי לי רבנן הלכה למיגמר – והא דלא מפקדת – אמינא: מי דלא מפקד ועביד, עדיף.
השתא דשמעיתא להא דאמר רבי חנינא: גדול המצווה ועושה – יותר ממי שאינו מצווה ועושה – אם מקבלנא, אגרא טפי.
💡 חידוש מרתק:
היינו עשויים לחשוב: אדם שלא מצֻוּה – אך עושה מצווה ביוזמתו – הרי זה יותר גדול, כי הוא עושה מעצמו, מתוך רצון פנימי.
אולם הגמרא מחדשת הפוך: מי שמצֻוּה ועושה – גדול יותר.
למה?
📌 הסבר רשי:
"גדול המצֻוּה – דמתוך שהוא מצֻוּה – דואג יותר, ומתיירא פן יעבור על ציווי הבורא."
כלומר, כשאתה מצֻוּה, יש עליך עול, אחריות ולחץ פנימי – ואתה מתאמץ יותר לקיים.
לעומת זאת, מי שאינו מצֻוּה – פועל מרצון, אך גם ללא אותו מתח פנימי של יראת שמיים.
🔎 השלכות לחיים:
✅ 1. ערך קיום המצוות:
הגמרא מחזקת את ערך קיום מצוות מתוך ציווי – לא רק מרצון פנימי. זהו מסר חשוב בעידן שבו "אני בוחר מה שמתאים לי".
✅ 2. עידוד ללומדי התורה:
רב יוסף, שהיה סומא, חשב שאין עליו חובה ללמוד – אך כשהבין שיש ציווי, שמח: כי אז שכרו רב יותר!
✅ 3. חינוך ילדים:
חשוב ללמד ילדים שיש ערך בקיום מתוך ציות – לא רק כשלומדים כי "כיף" להם. זה מחזק עמידה פנימית.
✍️ פרשנות עמוקה – רבי חיים מוולוז'ין:
בספר נפש החיים, כותב שהאדם המקיים מצווה מתוך ציווי – מחולל השפעות רוחניות בעולמות העליונים.
הציווי קושר את המעשה לעולמות הגבוהים, בעוד מעשה רצוני לבד – נותר במדרגה נמוכה יותר.
🧠 מסר לדור שלנו:
בדור שבו אנשים שואפים ל"רוחניות אישית" – הגמרא מחזירה אותנו לקרקע:
דווקא הציווי האלוקי, החובה, המחויבות – הם שמקדשים את המעשה.
🥗 הסלט היווני, עם שילוב המושלם בין עגבניות טריות, מלפפונים, בצל סגול, זיתים וגבינת פטה מלוחה, הוא לא רק מנה קלה – אלא חגיגה של צבעים, טעמים ורעננות. בקהילות יהודיות שונות, הסלט הפך למנה מסורתית שמלווה סעודות קיץ, שבתות וחגים, ומשקף את האיזון בין טעם לבריאות. רוצים ללמוד איך להכין את הסלט הקלאסי הזה בדיוק כמו במטבח היווני־יהודי? קראו את המאמר סלט יווני – סלט קייצי צבעוני עם גבינה מלוחה.