הכעס – עבודה זרה בדור של ניתוקים
חידוש מהגמרא בלשון עכשווית מאת שי שלמה אלימלך
פתיחה
הכעס – אחת המידות הכי נפוצות בדור שלנו.
הוא מגיע בצורות חדשות: פוסט עצבני, טוקבק, סיפור בסטורי, ניתוק, חרם, חסימה.
אנחנו לא תמיד צועקים – אבל אנחנו כועסים בלב.
האם זה טבעי? כן.
האם זה מותר? לא בטוח.
חז"ל לקחו את הכעס ברצינות הרבה יותר ממה שאנחנו רגילים.
הגמרא: הכועס – כאילו עובד עבודה זרה
"כל הכועס – כאילו עובד עבודה זרה."
(מסכת שבת, ק"ה ע"ב)
מה הקשר?
איך כעס שווה לעבודה זרה?
רש"י מסביר שם:
"שנכנס בו רוח שטות – ושוכח את השכינה."
כשאדם כועס – הוא שוכח שיש מישהו שמנהיג את העולם.
הוא מרגיש שהכול תלוי בו – שהוא זה שצריך להעניש, לשלוט, לתקן את העולם בכוח.
אבל האמונה מלמדת: לא אתה מנהל את העולם אלא ה'.
חידוש מאת שי שלמה אלימלך
"כעס זה לא תגובה – זה חוסר אמונה."
כשאתה מתפרץ על מישהו, אתה אומר:
"אני לא מאמין שיש יד שמנהלת את זה, אני אטפל בזה בעצמי."
אבל כשאתה בוטח בה', אתה מגיב אחרת.
גם אם מישהו פוגע בך, אתה שואל:
"מה המסר פה מהשמים?", לא "איך אני מוחץ אותו בחזרה?"
וזו העבודה הרוחנית של הדור שלנו – להחזיר שליטה לקב"ה, גם כשבוער מבפנים.
מסר לדור המודרני
- היום לא צועקים – מוחקים.
- לא נלחמים – פשוט מנתקים.
- והכעס מחליף שמות: "אני לא יכול לראות אותו", "לא סובל אותה", "יש לי קו אדום".
אבל מאחורי כל זה מסתתרת אותה תופעה עתיקה:
הכעס הוא תוצאה של אגו – ושל אובדן קשר עם הבורא.
ברגע שאדם מרפה מהכוח, מהצורך לשלוט – הוא חוזר לשורש של האמונה.
תיקון: במקום לכעוס – להתפלל
מה עושים כשמרגישים כעס?
- עוצרים.
- שואלים את עצמך: מה ה' מנסה להגיד לי דרך הסיטואציה?
- מתפללים בשקט: "ריבונו של עולם, תן לי לראות את רצונך – לא את הכעס שלי."
הכעס מתנדף – כשהלב חוזר לבורא.