יהדות לבנון, שהתרכזה בעיקר בערים ביירות, צידון וטריפולי, שמרה על זהות יהודית חיה ופועמת גם תחת שלטונות משתנים וסביבה מוסלמית מגוונת. מרכז החיים של הקהילה לא היה רק בית הכנסת – אלא השבת. יום השבת היה נקודת שיא של רוח, טעם, מוזיקה ושייכות קהילתית.
🧼 ההכנות לשבת
ההכנות לשבת החלו כבר ביום חמישי:
- הבתים נוקו בקפדנות – כולל חלונות ומרפסות.
- הילדים התבקשו להשתתף – לנקות את הנעליים, להכין את הבגדים החגיגיים.
- הנשים בישלו תבשילים שהיו מעידים על הזהות הלבנונית-יהודית:
- חמין עוף בתיבול קינמון והל
- אורז עם שקדים קלויים
- מרק עדשים סמיך
- סלט ירקות עם נענע קצוצה
ביום שישי בצהריים, כל הבית היה נעטף בניחוחות. נשים הדליקו נרות שבת מוקדם יחסית, לפעמים גם עם ברכה בלדינו או בערבית-יהודית.
🕍 קבלת שבת – שירה ומסורת
- בתי הכנסת בביירות היו מבנים מרשימים עם עיטורים מזרחיים, ועזרת נשים רחבה.
- התפילה נאמרה בנוסח ספרדי מסורתי עם ניגונים מקומיים:
- ״לכה דודי״ בלחן ייחודי לקהילה
- ״מזמור שיר ליום השבת״ נאמר יחד בקול רם
- פיוטים של ר’ יהודה הלוי נאמרו לאחר התפילה
- הילדים למדו לשיר את הפיוטים עוד בקטנותם – כחלק ממסורת הבית.
🍽 סעודת שבת – שולחן של פיוט וטעם
- הסעודה נפתחה בקידוש מתוך גביע כסף שעבר בירושה.
- החלה הייתה תוצרת בית, מתובלת בשומשום.
- סעודת שבת הכילה לפחות 3 מנות:
- תבשיל בשר או עוף
- אורז לבנוני עם ירק
- ירקות מבושלים בשמן זית
- לאחר הארוחה – זמירות שבת, סיפור מהפרשה או סיפור אישי עם מוסר השכל.
- בסוף הסעודה נהגו לומר יחד ברכת המזון בנוסח מלא, מתוך סידור מקושט.
👨👩👧👦 אווירה של משפחה וחיבור
- הילדים קיבלו ברכה אישית מהאב אחרי הקידוש.
- נהגו ללכת לבקר קרובי משפחה אחרי הארוחה.
- בשבת אחר הצהריים: לימוד פרשת השבוע, ספר מוסר (מסילת ישרים, שבט מוסר), ושיחות בין הדורות.
🧠 ערך מוסף
ייחוד השבת ביהדות לבנון היה בשילוב של מסורת מזרחית עם עולמות פיוט, הקפדה על הלכה, אהבת הקהילה – אך גם אהבת האסתטיקה והיופי.
שבת הייתה לא רק זמן מנוחה – אלא חוויה שלמה של נשמה יתרה, מהשולחן ועד התפילה.