שבת בקהילות יהדות בולגריה נחשבת ליום מקודש, מלא חמימות, פיוט ורוח קהילתית.
המסורת הבולגרית יונקת את יסודותיה מהפסיקה הספרדית (בעיקר מרבי יוסף קארו), אך שילבה לתוכה גם השפעות מקומיות מהתרבות העות'מאנית והבלקנית.
הקהילות הבולגריות שמרו על אווירת שבת מיוחדת – של כבוד, שירה, סדר משפחתי וחיים פשוטים עם רגש עמוק.
🧼 ההכנות לשבת – ניקיון, אוכל ואור
- כבר מיום חמישי הייתה מורגשת תכונה בבית – ניקיון יסודי, בישולים ארוכים, ותכנון של ארוחת שבת מלאה.
- נרות שבת הודלקו על ידי נשות הבית – לרוב שניים – עם ברכה בסגנון ספרדי, ולעיתים גם פיוט קצר בלאדינו.
- נהגו ללבוש בגדי שבת חגיגיים – בגדים בהירים, מטפחות רקומות לנשים, וחולצה לבנה עם וסט לגברים.
🍽️ שולחן השבת – אחדות משפחתית וטעמים מקומיים
- ארוחת השבת נפתחה בקידוש מסורתי לפי נוסח ספרדי, אך נאמר לאט, בברק, ולעיתים גם בשילוב לחן מקומי.
- המאכלים כללו:
- קובה בולגרית (בשר ממולא)
- פסטליקו – מאפה עם בשר טחון
- מרק ירקות עשיר עם גריסים
- דג חריף עם פלפלים – מאכל מרכזי בשולחן
- לחם שנאפה בבית – לרוב שטוח, עם זרעי שומשום
- בין המנות היו שרים פיוטים בלאדינו, לעיתים משפחות שלמות שרו יחד את "בואי כלה" או "שלום עליכם" בניגון מקומי.
🕍 בית הכנסת – מרכז רוחני קהילתי
- בקהילות בולגריה היה מקובל להתפלל בנוסח ספרדי-בלדי, עם השפעות לאדינו.
- החזנים היו שרים את כל התפילה – כולל קריאת התורה – בלחן מסורתי מלודי, נעים ונגיש.
- לפני תפילת שחרית בשבת נאמרו פיוטים בלאדינו, לעיתים לפי סדר השנה.
- הדרשה ניתנה בעברית או לאדינו, וכללה עיסוק בפרשת השבוע, מוסר והשפעה קהילתית.
👨👩👧👦 אווירת השבת – שילוב של שקט, שירה וחום
- השבת נחשבה ליום משפחתי מרכזי, ובו התכנסו שלושה דורות סביב אותו שולחן.
- האבות נהגו לברך את הילדים ולשיר איתם זמירות לפי יכולתם.
- לא נהגו להאריך בזמירות השבת כמנהג האשכנזים, אך בכל בית היו פיוטים מקומיים, חלקם עברו מדור לדור.
🕊️ מוצאי שבת – סדר מובנה
- נהגו להבדיל על יין עם נר הבדלה ריחני, ולעיתים עם בשמים מקומיים.
- לאחר ההבדלה היו שרים את "אלי אלי למה עזבתני" או "בנדישון די לה לוס" – פיוטים לאדינו של מוצאי שבת.
- חלק מהבתים נהגו לאכול "ארוחת סיום שבת" – מאפה מתוק, תה עם נענע ולחם ביתי קלוי.
✨ סיכום
שבת אצל יהודי בולגריה הייתה ועודה לב הזהות הקהילתית – חגיגה של מסורת, משפחתיות, חום ואמונה.
לא באהבה לרעש אלא בחיבור פנימי, בשירה רכה ובשמירה עקבית. השבת שימשה עבורם עוגן רוחני וחברתי – גם בגלות, גם בעלייה, וגם בארץ ישראל.