בתי הכנסת בקהילות יהדות תוניסיה לא היו רק מקומות תפילה – הם שימשו כמרכז רוחני, קהילתי, לימודי וחברתי.
שם התקבצו הגברים לכל תפילה, הילדים ללימוד, החכמים ללמד, והנשים לשמוע פיוטים ולברך בלחש.
בתי הכנסת שימרו סדרים מדויקים, אסתטיקה ייחודית ונוסח מקורי – והיו סמלים חיה של הקיום היהודי בצפון אפריקה.
🔸 1. מבנה ואדריכלות ייחודית
- המבנה של בית הכנסת התוניסאי היה לרוב בצורת אולם ארוך עם קשתות, רצפת אריחים צבעונית, ותקרה גבוהה.
- התיבה הייתה מוגבהת – ובמקרים רבים במרכז האולם, עם עמודים בצדדים.
- ארון הקודש (היכל) עוצב בפאר: מגולף בעץ, עטוף בבדים יקרים ולעיתים עם וילון רקום.
- בחלק מהקהילות – קירות בית הכנסת היו מעוטרים בפסוקים ובקמעות (כתובים בעיטור מסורתי).
🔸 2. חלוקת תפקידים וסדרים
- החזן (ש"ץ) נבחר מתוך בקיאות ומנגינה – והוא הוביל את התפילה בנוסח תוניסאי עתיק.
- הקהל השתתף באמירת חלקים רבים בקול רם – כולל פיוטים וקטעים של קריאת שמע.
- קיים מושג של “חברא קדישא דמתפללים” – קבוצה שהתפללה בקביעות וידעה לדקדק בטעמים.
🔸 3. מקומם של הילדים והחינוך בבית הכנסת
- הילדים הצטרפו לתפילות מגיל צעיר – לרוב ישבו ליד האבות או בחדר קטן צמוד.
- בליל שבת – לאחר התפילה, למדו הילדים עם המלמד פיוטים ופסוקים.
- בתי הכנסת שימשו גם כבית מדרש – רבים מהחכמים לימדו בהם משניות, גמרא ודקדוק.
🔸 4. נשים ובית הכנסת
- לנשים היה מקום מיוחד – לרוב בעזרת נשים נפרדת, גבוהה או מוסתרת.
- למרות ההפרדה – הנשים היו פעילות: האזינו לתפילה, בירכו, בכו בלחש ונענו ל”אמן”.
- בזמנים של הילולה, ראש חודש או לידת תינוק – נשים התקבצו בבית הכנסת להדליק נרות ולברך יחד.
🔸 5. פיוטים, שירה ומנגינה
- אחד הסמלים של בתי הכנסת בתוניסיה הוא הפיוטים:
יגדל אלוהים חי, ידיד נפש, בר יוחאי – הכל בלחן תוניסאי עתיק. - בקהילות רבות – שבתות וחגים נפתחו בשירה קולקטיבית, שכל הקהל השתתף בה.
- החזנים נדרשו לדעת פיוטים בעשרות לחנים, ולעיתים התפילה נמשכה שעות.
🔸 6. בתי כנסת מרכזיים בתוניסיה
- אל־גריבה באי ג'רבה – מהעתיקים והחשובים בעולם, עם מסורת עתיקה של קבר תנא.
- צלאת אל־כאב בתוניס – מרכז רוחני בן מאות שנים ששימש כישיבה וכולל.
- צלאת רבי שמעון בן סמחון – בו התקיימו הילולות ומסורת ניגונים ייחודית.
🕊️ סיכום
בתי הכנסת בתוניסיה לא היו רק מבנים – אלא לב פועם של העם היהודי.
שם נשמרו השפה, הניגון, התפילה, הלימוד והתקווה.
גם בישראל ממשיכים יוצאי תוניסיה לבנות בתי כנסת בנוסח אבותיהם – ולשמר את ההוד, הכבוד והאור של בתי הכנסת מבית אבא.