✨ סיפור מופלא על כוח שתיקה, סוד קדוש, ואמונה של אישה אחת שהצילה קהילה שלמה
פתיח :
בעיר באיה מארה שבצפון רומניה, התפרסמה דמות אחת שונה מכל הצדיקים: הרבנית לאה – אלמנת רב ונכדת מקובל חסידי – שנודעה לא בניסים גלויים, אלא בצנצנת אחת שעמדה על מדפה במשך 40 שנה ולעולם לא נפתחה.
מה הסתתר בה? מדוע לא נתנה לפתוח אותה אפילו בשעת רעב? ומה קרה ביום שבו נפתח המכסה – והעיר כולה רעדה?
🏘️ באיה מארה – היהדות האצילית של הצפון
העיר באיה מארה, הסמוכה להרי הקרפטים, הייתה ידועה בקהילה חסידית, מסורה ושקטה.
היו בה בתי מדרש, חצרות חסידים קטנות, ורבנים שנודעו בלמדנותם.
אך בין כל אלו – הרבנית לאה נחשבה לצנועה והנבונה מכולם.
👵 הרבנית לאה – "האלמנה של השתיקה"
הרבנית לאה הייתה אשתו של הרב שמואל אייזנר ז"ל – שנפטר במגפה קשה בשנת 1896.
מאז נדרה נדר:
"מפי ייצא רק חסד. אבל לא אסביר דבר עד שיבוא היום."
היא לא נשאה דרשות.
לא הייתה מלמדת תורה.
אך כל העיר ידעה: יש לה סגולה – שתיקה שמרפאה.
🫙 הצנצנת שעל המדף
על מדף אחד בבית האבן הקטן שלה, עמדה צנצנת זכוכית אטומה היטב, עם מכסה ברזל חזק, סגור בברגים קטנים.
בתוכה – לא ראו דבר.
אך הילדות טענו שהצנצנת זוהרת בלילות.
גברים נשבעו כי הרגישו ריח גן עדן סמוך אליה.
רבים ביקשו לדעת מה יש בה – והיא תמיד ענתה:
"זה שייך לעם ישראל. יום יבוא, ותראו."
🥶 החורף הקשה והרעב
בחורף 1932 ירדה שלג כבד ברומניה.
שיירות מזון לא הגיעו, משפחות קפאו מקור, ואפילו לחם שחור לא היה להשיג.
שכנה אחת, גב' סוריקה, אמרה:
"הרבנית – פתחי את הצנצנת! אולי יש בה קמח, שמן, נס כלשהו!"
אך הרבנית אמרה:
"עוד לא הגיע הזמן. הצנצנת שייכת למשהו גבוה מהרעב."
🪄 הלילה של הפלא
לילה אחד, בחודש שבט, חשה הרבנית את מותה מתקרב.
היא קראה לשלוש נשים מבוגרות מהקהילה – ונתנה להן מפתח קטן.
אמרה להן:
"כשימות ילד רעב בעיר הזו, ולא תישאר תקווה – פיתחו אותה. אך רק אז."
היא נפטרה באותו הלילה.
🧒 הילד שנשאר בלי חום
כעבור שבוע – ילד קטן בשם ישראל שוורץ, בן לאופה עני, התעלף מרעב.
בית החולים סגר את שעריו.
האם בכתה ליד דלתות בית הכנסת.
רב העיר, ר' חיים פרידמן, אמר:
"הגיע הזמן. לכו לצנצנת."
🫙 פתיחת הצנצנת
שלוש הנשים נכנסו, הוציאו את המפתח, פתחו את הברגים –
ובפנים הייתה מעטפת משי עם פתק ובקבוקון קטן.
בפתק נכתב:
"השמן הזה נגע בתורת אבי מיום שמלאו לי 12.
הוא לא יכבה – כל עוד עם ישראל מאמין.
נטלו טיפה ממנו – והניחו על מצח הילד."
עשו כן.
✨ הפלא
כעבור שעות – הילד קם.
לא ביקש אוכל – רק אמר:
"יש אור בחדר."
הבשורה התפשטה – וכל הקהילה התכנסה להודות לרבנית.
מאותו שמן חולקו עוד 11 טיפות – כל אחת הובילה לסיפור ריפוי אחר.
📿 מה היה באמת בצנצנת?
רבים טוענים – היה זה שמן שהודלק בו אור נשמתי.
אחרים – שמדובר בשמן זית מעצי ישראל שהובאו ע"י אביה מירושלים.
אך כולם הסכימו – האור לא בא מהשמן, אלא מהשתיקה של הרבנית.
📜 סגולות שנולדו מהסיפור
- לא לשפוט חפץ לפי צורתו – כל דבר טומן בתוכו תיקון
- שתיקה בשעת צרה – כסגולה להמתקת הדין
- הכנת צנצנת "הבטחה" בבית – עם פתק אישי לקב"ה
- קיום נדר בשקט – כמסורת של נשים צדקניות
- העברת סיפורים לנשים – לחינוך ותקווה בעם ישראל
🕊️ מורשת הרבנית לאה
בביתה הוקמה פינת זיכרון עם עותק מדויק של הצנצנת.
בנות יעלות עולות אליה בליל שבת ואומרות:
"כשיבוא הגאולה – ייפתחו כל הצנצנות שבכל בית."
—
📘 לסיפור הבא בסדרה:
👉 לסיפור הבא מיהדות רומניה: "הרב שמעון מצ'סאו והדף שנמצא בספריית הגויים"