תפילין אינם רק מצוות עשה מהתורה – הם עוגן זהות יהודית.
בקרב יהדות מרוקו, הנחת תפילין נחשבה למעשה יומיומי, מקודש ומוקפד, ששילב בין מסורת הלכתית ספרדית, עולמות של קבלה, והשפעות מקומיות ייחודיות.
המאמר הזה יחשוף מנהגים עתיקים, סגנון כתיבה מרוקאי, נוסחים מסורתיים וסגולות מיוחדות הקשורות לתפילין.
🧱 1. סגנון וסוג התפילין – כתיבה ספרדית מרוקאית ייחודית
- רוב סופרי הסת"ם במרוקו כתבו לפי הכתב הספרדי-מרוקאי, המאופיין באותיות עגולות, מרווחות ובעלות תגים דקים.
- התפילין נכתבו בקפדנות רבה על הלכות האר"י, אך תוך הקפדה גם על פסיקת הרמב"ם.
- רבות מהפרשיות נכתבו בנוסח לפי מסורתו של רבי יעקב אבן צור (היעב”ץ) ורבי חיים פלאג'י.
🎁 2. צורת הקלף והבתים
- נהגו להשתמש בקלף עבה מאוד מבהמות מקומיות, מעובד לפי שיטה מסורתית מרוקאית טבעית (ללא חומרים תעשייתיים).
- בתי התפילין (הבתים השחורים) היו מרובעים אך בעלי קימור עדין בצדדים – מה שייחד אותם מתפילין אשכנזיים חדים.
- לעיתים השתמשו בחוטי תפירה לבנים לאטימת הבתים הפנימיים, לפני הצביעה הסופית.
🧵 3. רצועות וסמליות
- הרצועות נצבעו בשחור טבעי שהוכן מצמחים מקומיים – ולא תמיד בשחור מבריק אלא בגוון מט עמוק.
- צורת ההנחה הייתה עם הקפדה על:
- לולאה על הזרוע בצורת יו"ד
- קשר ראש בצורת דל"ת
- קשר יד בצורת נון הפוכה
כך שהתפילין ייצרו את השם: ש־ד־י.
- חלק מהקהילות נהגו לעטוף את היד 7 כריכות בלבד, ובברכה מסוימת אמרו "לעטוף" במקום "להניח" (בעקבות שיטת הגר”א).
✡️ 4. מתי ואיך מניחים?
- נהגו להניח תפילין מיד לאחר "ברכות השחר" ולפני אמירת "קרבנות", כדי שיפתחו את כל התפילה בקדושה.
- תפילין של ראש הונחו בתוך ברכה אחת, ללא הפסקה בדיבור כלל.
- ביום צום נהגו לא לומר "ברוך שפטרני" אלא רק "לשם יחוד".
- לא מניחים תפילין בשבתות, חגים או חול המועד (כפסק האר"י והרב חיד”א), אך יש אזכורים בקהילות צפוניות שהניחו תפילין גם בחול המועד – עד שנפסל המנהג.
🧒 5. תפילין לבר מצווה – טקס קדוש ומרשים
- טקס הנחת התפילין הראשון בבר־מצווה נחשב אירוע מרגש במיוחד:
- הנער התעטף בטלית, הניח תפילין לעיני הקהל, ואביו ברך עליו בקול.
- לאחר מכן נערכה סעודה עם פיוטים ושירת "כתר מלוכה".
- נהגו לשים קמע קטן עם שם הנער בתוך תיק התפילין כסגולה לשמירה.
🕯️ 6. סגולות ומנהגים רוחניים סביב תפילין
- בקהילות פאס ומקנס, נהגו לומר לפני ההנחה: "כשם שאני כורך גופי לתפילין, כן ייכרת יצרי ממני."
- בתפילת שחרית, נהגו לגעת בראש התפילין בכל פעם שנאמר שם ה’ בתפילה.
- נזהרו מאוד לא להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לראש – אמונה שהדבר "שובר את הקשר בין השמים לאדם".
- כאשר אדם נפטר, לעיתים נהגו לשים רצועה אחת מהתפילין בתוך התכריכים – כסמל לברית הנצח בין האדם לאלוקיו.
🕊️ סיכום:
בקרב יהדות מרוקו, תפילין לא היו רק מצווה יומית – אלא עבודת קודש, סימן לברית, ועוגן רוחני שכולו טוהר, יראה, ודיוק.
המסורת המרוקאית שימרה את מצוות התפילין עם הלכה מדויקת, עיצוב ייחודי, ולב שמתחבר לעולמות של משמעות, זהות ואור אלוקי.
📚 למעוניינים להעמיק בשורשי הקהילה המרוקאית – החל מימי גירוש ספרד ועד לעלייה ההמונית לישראל – מומלץ לקרוא את סקירת ההיסטוריה של יהדות מרוקו, הסוקרת את המסע התרבותי, הדתי והחברתי שעברה אחת הקהילות המשפיעות ביותר בעולם היהודי.