יהדות כורדיסטן השתרעה על פני אזורים בצפון עיראק, מערב איראן, דרום-מזרח תורכיה וצפון סוריה.
הקהילות – כמו בארביל, זאכו, עמדיה, דהוק, סנהנדאג', סולימאניה ועוד – חיו באזורים כפריים או הרריים, ושמרו בקנאות על מסורת עתיקה, פשוטה ועמוקה, המשלבת פיוט, סמליות ומשפחתיות יוצאת דופן.
פסח עבורם היה חג עוצמתי – לא רק לזכר יציאת מצרים, אלא גם לשמירה על זהות יהודית בתוך סביבה מוסלמית־כורדית. הנה המנהגים הבולטים לפי אזורים:
🟤 1. זאכו ודהוק – הרי הצפון והקבלה העממית
🔹 הגדה מושרת:
- קריאת ההגדה בוצעה במעין לחן מקומי־כורדי, מלווה בטפיחות קצב על שולחן העץ.
- כל ילד למד את "מה נשתנה" בגיל 5 – וזו הייתה גאווה משפחתית.
🔹 פיוט מרכזי:
"אנה דנה דנחנא – עבדי דהשם אנו"
פיוט בעברית־כורדית המדגיש את היות עם ישראל עבדי ה' ולא עבדי פרעה.
🔹 סימנים בקערה:
- לצד החרוסת, הונחו גם:
- עלים ירוקים מההר (מרווה, מנטה בר) – לסמל בריאות.
- אבן לבנה – לסמל את היציאה מהעבדות הקשה.
🟠 2. סנהנדאג' וסולימאניה – הקהילות הלמדניות והעדינות
🔹 פתיחת ליל הסדר:
- האב פתח את הערב באמירה: "כאן אנו יושבים חופשיים, אבל זוכרים את אחינו שבגולה."
משפט זה אמרו במשך דורות – כסמל לסולידריות יהודית.
🔹 קערת הסדר:
- לצד שאר הסמלים, שמו גם ענף קטן מעץ רימון – כסמל לשפע מצוות ולבשורה.
🔹 חרוסת כורדית:
- עשויה מתמרים, אגוזים, תאנים יבשות וקצת חומץ תפוחים – ובעלת טעם מריר־מתוק.
🔴 3. עמדיה ואזור נוהדא – מסורת הרים עתיקה
🔹 הגדה בשתי שפות:
- נאמרה בעברית, אך הסבא תרגם מיידית לכורדית־יהודית עתיקה, כדי שהסבתות והצעירים יבינו את הסיפור.
🔹 טקס "המצה הראשונה":
- המצה הראשונה בליל הסדר נעטפה בבד, והוגשה לסבתא הזקנה בברכה: "תזכי לחירות אמתית ולראות גאולה."
🔹 ברכה עם עשבי הרים:
- לפני נטילת ידיים, כל אחד עבר והונח עליו זוג עשבים ריחניים (כגון בזיליקום ומרווה), כסמל לטהרה ופריחה פנימית.
🟡 4. כפרים יהודיים קטנים – שמירה מחתרתית של פסח
🔹 ניקיון סמוי:
- מאחר שלעיתים לא רצו להיחשף כיהודים בפני השכנים, בוצע ניקיון פסח בסתר, לעיתים אפילו בלילה, עם נרות בלבד.
🔹 הגדה ללא הגדה:
- בקרב קהילות עניים או נרדפות – הסיפור סופר מהזיכרון בלבד, מתוך מסורת שבעל־פה.
כל ילד ידע את "עשר המכות" ופיוטים בסיסיים – גם בלי דף.
🔹 טקס אישי:
- כל בן בית התבקש לומר בקול: "אני יצאתי ממצרים."
כדי להרגיש שהוא חלק מהסיפור ולא רק קורא אותו.
🕊️ סיכום:
יהדות כורדיסטן שמרה את חג הפסח בפשטות עוצמתית, ברגש עמוק ובקול אישי.
בין אם בהרי עמדיה או בעמקי סולימאניה – כל קהילה הפכה את הסדר לאירוע משפחתי, רוחני, ולפעמים גם מחתרתי – ששמר על הזהות מול רוחות הזמן והגלות.
המנהגים לפי האזורים מגלים פסח שכולו לב יהודי טהור, עם טעם של פיוט, עשב ריחני, וחיוך של סבתא על מצה עטופה.