יהדות מרוקו אינה קהילה אחת אחידה – אלא פסיפס עשיר של קהילות מקומיות, שכל אחת מהן שמרה על מנהגים ייחודיים לפי העיר, האזור והמסורת המקומית.
בחג הפסח, ההבדלים בולטים במיוחד: בסדר ההגדה, המאכלים, הברכות, השירים והטקסים הביתיים.
במאמר זה נעמיק במנהגים לפי חמש ערים מרכזיות: פאס, מקנס, מרקש, תטואן וטנג'יר – כולל פיוטים, טקסים וסגולות מקומיות.
🟤 1. פאס – עיר התורה והפיוטים
🔹 פיוטים בהגדה:
- נהגו לשלב בתוך קריאת ההגדה פיוטים בלאדינו ובערבית־יהודית, במיוחד: "אלי פז אלי פז, בשורה טובה נביא לך ממצרים…"
🔹 סדר הקידוש:
- בפאס הקפידו במיוחד על סדר קבוע של הגדה עם שילוב עיטורי קול – כשבני הבית עונים "אמן" בצורה פומבית על כל קטע.
🔹 מנהג: שתיקת נשים בהגדה
- נשים בפאס לא היו מדברות כלל משעת הקידוש ועד האפיקומן – כסגולה לשמירה על שלום הבית ובריאות הילדים.
🔹 תבשיל ייחודי:
- חמין כבש בליל הסדר עצמו – הוכן מראש באיטיות והוגש כמנה חגיגית עם עגבניות יבשות, זעפרן ורוזמרין.
🟠 2. מקנס – עיר החכמים וההלכה
🔹 ניקיון פסח:
- משפחות מקנסיות החלו בניקיונות מהר"ח ניסן, לא רק בבית אלא גם בבית הכנסת – כולל שטיפת הקירות בלימונים וסבון טבעי.
🔹 כוס אליהו:
- כוס אליהו הייתה מוצבת על מגש עשוי כסף אמיתי או נחושת מגולפת, עם מטבע בתוכה כסמל לפרנסה בשנה הבאה.
🔹 קערת הסדר:
- סידור קבוע:
- זרוע, ביצה, מרור, חרוסת, כרפס, חזרת – ועוד תוספת ייחודית: עלה הדס לסמל שמחה.
🔹 פיוט מרכזי:
- פיוט מקומי: “צא ולמד, איך הוציאנו ממצרים בכוח גדול, וביד נטויה.”
נאמר בשירה משפחתית רועשת בליווי נקישות על השולחן.
🔴 3. מרקש – עיר התבלינים והתפילה
🔹 הדלקת נר נשמה בערב החג:
- בכל בית הוצת נר נשמה מיוחד בשם "אור הגאולה", ואמרו תפילה למען קרובי משפחה שאינם איתם – כמנהג קבלי מקומי.
🔹 המצה הראשונה:
- אב המשפחה היה נותן את המצה הראשונה לאשה הזקנה בבית – כסמל לכיבוד אם ולחיזוק ברכת הדור הקודם.
🔹 ברכה על הכלים החדשים:
- בליל הסדר, כלים חדשים או מצוחצחים (בעיקר סכו"ם) היו מתברכים בברכה: "שכל מה שניגע בו – יהיה מתוק וטהור כמו החג הזה."
🔹 מאכל מיוחד:
- חראימה מרוקאי עם עגבניות חריפות ודג לוקוס – אך מוגש לצד ביצים חומות מבושלות ברוטב קינמון וסוכר.
🟡 4. תטואן – העיר ההיספנית
🔹 קריאת ההגדה בלאדינו:
- משפחות רבות הקריאו את ההגדה בשפת הלאדינו – לפעמים אפילו תורגמה לעברית לצעירים.
🔹 פיוט ההכנה:
- פיוט פתיחה מיוחד לפני הקידוש: "קול דודי דופק, תפתחי לי אחותי רעייתי…"
🔹 שולחן הפסח:
- הוכן מפה מיוחדת רק לפסח – עם רקמות של "פסח, מצה ומרור", וכל הילדים השתתפו בהכנת הקישוטים.
🔹 תוספת בקערה:
- במקום חרוסת כהה, הוגשה חרוסת בהירה עם אגוזים כתושים, סוכר, תפוחים ויין לבן – בצורת עיגולים קטנים כמו מטבעות.
🔵 5. טנג'יר – עיר הנמל והמפגש התרבותי
🔹 מימונה מוקדמת:
- כבר מחול המועד של פסח החלו בהכנות למימונה – כולל תפירת בגדים חדשים ותכנון פיוטים לחג.
🔹 "ברכת הסף":
- לפני פתיחת דלת לאורחים בליל הסדר, אמרו: "יהא סף ביתנו כשער השמים – ייכנסו בו רק שמחה וגאולה."
🔹 פיוט לחירות:
- פיוט מקומי בשם "פתח לנו שעריך, כי באנו לבקש דרכך" – נאמר לפני ההלל.
🔹 תבלין ייחודי:
- בכל צלחת ראשונה, הונחה טיפה של שמן זית מתובל בפפריקה ונענע – כסמל לרפואה ושפע.
🕊️ סיכום:
פסח המרוקאי הוא לא רק חג של מצות ויין – אלא חג של זהויות מקומיות, פיוטים אזוריים, תבלינים עדינים ונשמה עצומה, הנושאת את קולה של עיר, של משפחה, ושל עם.
דווקא ההבדלים בין הערים – בין פאס הספרדית למרקש הברברית – הם שיוצרים מרוקו אחת חיה ונושמת.
🍷 מעבר למנהגי הפסח המוכרים, בקרב יהדות מרוקו השתמרו גם מסורות נדירות ומיוחדות – כמו אמירת לחשים בזמן הביעור, שימוש בכלי חרס מיוחדים, קישוט שולחן הסדר בסמלים קבליים והכנת מאכלים שנעלמו עם השנים. אלו מנהגים שעברו מדור לדור בבתים ספציפיים, ולעיתים נשמרו רק בקהילות בודדות. למי שרוצה לגלות את הפנינים הנסתרות של הפסח המרוקאי – מומלץ לעיין במאמר מנהגים נדירים בפסח בקרב יהדות מרוקו.