בצד החגיגיות, הסמלים והפיוטים, רבים אינם מכירים את הממד הרוחני־מיסטי שהיה נוכח מאוד בפסח בקרב יהדות מרוקו.
המסורת העממית והקבלית שילבה תפילות, קמעות, טקסים וסגולות – לשמירה על הבית, לברכה בפרנסה, ולהגנה רוחנית בלילות החג.
במאמר זה נצלול אל עומק המנהגים הפחות מוכרים, שמלמדים אותנו עד כמה פסח לא היה רק חג של מאכלים וסדר – אלא זמן של קדושה ואור עליון.
🧿 1. טקס "חאפייה" – סגולת הגנה בערב פסח
בקהילות רבות במרקש, אוג'דה וספרו, בליל ערב פסח, נהגו הנשים לשטוף את הרצפה במים מעורבבים עם:
- מלח
- עלי זעתר
- חומץ טבעי
ולומר תוך כדי:
"כשם שה' העביר את המוות מבתי ישראל – כן יעביר כל מזיק מבית זה."
המים נשפכו בכניסות ובפינות – כסגולה לגרש כוחות שליליים.
🕯️ 2. הדלקת 7 נרות לפני ליל הסדר
בקהילות כמו תיטואן ופאס, נהגו להדליק שבעה נרות קטנים (נרות שמן, לא שעווה) – ולומר תפילה לשבעת הרועים:
"אברהם, יצחק, יעקב… משה, אהרון, יוסף, דוד – תברכו את שולחננו."
כל נר סימל אור של אחד מהאבות הקדושים, כסגולה להגנה רוחנית בבית בליל הסדר.
📜 3. כתיבת קמע על מצה שמורה
אחד המנהגים המיוחדים והנסתרים התרחש ביום השני של פסח:
לקחו מצה שמורה, כתבו עליה (בעזרת קיסם טבול ביין):
- את שמות הילדים
- את הפסוק: "שמע ישראל…"
ולאחר מכן עטפו אותה בבד לבן ושמרו בארון הבגדים כסגולה לפרנסה, בריאות ושמירה מהעין הרע.
💨 4. שריפת עלי הדס בליל החג
בקהילות כמו מקנס, נהגו לאחר הסדר לשרוף צרור עלי הדס מיובשים – תוך כדי אמירת פסוקי תהילים בקול נמוך:
"יתמו חטאים מן הארץ…"
העשן נחשב לטיהור רוחני, והאמונה הייתה שהוא מסלק כל רוח רעה שנכנסה לבית במהלך השנה.
🧺 5. סגולה עתיקה: הכנסת קמח חדש לבית
לאחר שריפת החמץ – אשה מהמשפחה נכנסה לבית ראשונה כשהיא נושאת קערה ובה קמח חדש (לפסח), ומכריזה:
"הבאתי לחם קדוש מהשמיים לבית ישראל."
מנהג זה נועד לפתוח את החג עם ברכה בפרנסה ובשפע – והוא הועבר מדור לדור דרך נשים בלבד.
🪬 6. ענידת תכשיט מיוחד בליל הסדר
בחלק מהאזורים במרוקו, נהגו הנשים לענוד בליל הסדר תכשיט מסורתי שעבר בירושה, ולעיתים גם תכשיט בצורת מגן דוד קטן – כסמל לכך שפסח הוא לילה של שמירה.
על פי המסורת, ליל הסדר נקרא גם "ליל שמורים", ולכן רצו שהלבוש יבטא את ההגנה האלוקית.
🕊️ סיכום:
פסח בקרב יהדות מרוקו היה הרבה מעבר למצה, חרוסת ופיוטים –
הוא היה זמן של סגולות, טהרה, תפילה וקשר עמוק עם השורש הרוחני של החג.
המנהגים הסודיים הללו – שהועברו לעיתים רק לנשים, לסבתות, או לחכמים בקהילה – מהווים אוצר תרבותי חי, שראוי להחיות גם בדורות הבאים.
🏛️ בתי הכנסת של יהדות מרוקו לא היו רק מקום תפילה – אלא גם מרכז רוחני, קהילתי ותרבותי. בכל עיר וכפר נבנו בתי כנסת בסגנון ייחודי, עם קישוטים מרהיבים, ארונות קודש מפוארים ומסורת שהשתמרה מאות שנים. להיכרות מעמיקה עם עולמם של בתי הכנסת במרוקו – מבית הכנסת של צפרו ועד בתי הכנסת הפזורים בפאס ומרקש – מומלץ לעיין במאמר בתי כנסת יהודיים במרוקו – בין קודש למסורת.