טקס הנישואין בקרב יהדות כורדיסטן נחשב לא רק לאירוע אישי, אלא למעמד קהילתי ורוחני שמחבר בין משפחות, דורות ומסורת חיה. מהשידוך ועד החופה – כל שלב מלווה במנהגים ייחודיים שנשמרו באהבה לאורך דורות.
🤝 השידוך – לא רק עניין של אהבה
בקהילות כורדיסטן, תהליך השידוך היה באחריות ההורים ולעיתים בסיוע שדכן מקומי. לא פעם השידוך נסגר כבר בגילאים צעירים, תוך הקפדה על ייחוס, יראת שמיים ומידות טובות.
- בדיקת ייחוס: חשיבות למוצא משפחתי ולהיסטוריה של צד האישה והאיש.
- הסכמה הדדית: אף על פי שמעורבות ההורים הייתה גבוהה – גם הסכמת בני הזוג נדרשה.
🎁 התנאים – חתימת ההסכם
המעמד המכונה "כתיבת התנאים" נערך בבית משפחת הכלה. שם הוסכם על גובה הנדוניה, תאריך הנישואין, מתנות בין הצדדים, ועוד.
- נכתבה טיוטת כתובה מסורתית.
- חולקו מגשי מתוקים ועוגיות ממולאות.
- המשפחות ניגנו ושרו פיוטים – במיוחד בליווי כלי נגינה מסורתיים כמו סאז ודאפ.
🕊️ טקסי ההכנה – תענית, טבילה ושירה
בימים שלפני החתונה, נערכו טקסים מרגשים:
- תענית החתן: החתן צם ביום חתונתו כסימן לטהרה ותחילת דרך חדשה.
- טבילת הכלה במקווה: הכלה נטבלה בליווי שירה ופיוטים של נשים, תוך ניגון מנגינות עתיקות.
- חינה כורדית: ערב לפני החתונה נערך טקס חינה מסורתי, שכלל צבע, תופים, ריקודים, תלבושות מסורתיות וצבע אדום סמלי לשמחה.
👰🤵 החופה – קדושה בלב ההרים
טקס החופה נערך לרוב בחצר בית הכנסת או בחצר הבית:
- בגדים מסורתיים: החתן לבש טוניקה לבנה והכלה בגדים רקומים.
- פיוטים בשפת הקהילה: פיוטים בארמית ולעיתים בכורדית יהודית ליוו את הטקס.
- תפילה מיוחדת: נאמרה תפילה אישית לשלום הבית.
- שבירת כוס: כסמל לחורבן הבית, מלווה בקריאה משותפת "אם אשכחך ירושלים…"\n
🍽️ סעודת מצווה – חגיגה לכל הכפר
אחרי החופה התקיימה סעודת מצווה מרובת משתתפים:
- מאכלים מסורתיים: תבשיל בשר ועוף עם אורז מתובל, מרק קובה, ירקות ממולאים.
- ריקודים ושירה: גברים ונשים רקדו בנפרד לצלילי מוסיקה חיה.
- ברכות: נמסרו דברי תורה וברכות לקהל.
🕯️ שבע ברכות – כל ערב בשמחה חדשה
במשך שבעת הימים לאחר החתונה התקיימו אירועי 'שבע ברכות':
- כל ערב נערכה סעודה בבית אחר.
- נשאו דברי תורה ושובצו פיוטים ייחודיים.
- הילדים שרו מזמורים מקומיים.
סיכום ✨
מנהגי הנישואין של יהדות כורדיסטן שימרו ערכים של קדושה, שורשיות ושמחה פשוטה – כל שלב מבטא חיבור עמוק למסורת, לאדמה ולמשפחה. עד היום, רבים מבני הקהילה בארץ מקפידים לשלב את המנהגים הייחודיים בטקסים המודרניים – ומשמרים את אור הזהב של העבר בתוך המציאות החדשה.