🎶 פיוט – "לך דודי"
עדה: יהדות ספרד (וגם אשכנז, אבל בלחן אשכנזי ייחודי)
מחבר: רבי שלמה הלוי אלקבץ
מועד שירה: קבלת שבת בבתי הכנסת האשכנזיים
✡️ טקסט הפיוט (מבחר בתים):
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה, פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבֵּלָה.
שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד,
הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְיֻחָד
ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד,
לְשֵׁם וּלִתְפֶאֶרֶת וְלִתְהִלָּההִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי,
לִבְשִׁי בִגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי
עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי,
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאֻלָּה
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה, פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבֵּלָה.
🕍 הסבר על הפיוט:
"לְכָה דוֹדִי" הוא פיוט מקודש המהווה את שיא קבלת השבת במסורת אשכנז. נכתב בצפת ע"י רבי שלמה הלוי אלקבץ, מקובל מהדור הראשון של תלמידי האר"י.
הפיוט שוזר בתוכו מוטיבים מהזוהר, משיר השירים ומנבואות הגאולה. כל בית מסתיים בשורת הפזמון הידועה, שמזמינה את השבת כמו כלה – מטפורה נשגבת לאור הרוחני שנכנס עם בואה של שבת.
🔹 שבת ככלה: השוואת השבת לכלה מהווה יסוד קבלי מקודש, שמחבר בין שמיים לארץ.
🔹 רמז לשם המחבר: האקרוסטיכון של בתי הפיוט מרכיב את השם שלמה הלוי.
🔹 מנהג מיוחד באשכנז: בקהילות רבות נוהגים לפנות פיזית מערבה ולשיר את הבית האחרון ("בואי בשלום") כקבלת פניה של השבת.
📜 המשמעות ההלכתית־מחשבתית:
| נושא | הסבר קצר |
|---|---|
| קבלת שבת | הפיוט מסמן את התחלת זמן השבת מבחינה ציבורית. במנהג אשכנז, הוא שיא הקבלת שבת ונהוג לעמוד בשירתו. |
| כוונה | הפיוט דורש כוונה של חיבור פנימי – קבלת אור השבת, זיכוך הנפש והזמנה לאור עליון. |
| השפעה קבלית | על פי האר"י, שירת הפיוט גורמת לייחוד עליון בין הספירות – ז"א ומלכות. |
❓ האם "לכה דודי" הוא פיוט ספרדי או אשכנזי?
🔹 מקור הפיוט:
"לכה דודי" נכתב במאה ה־16 על ידי רבי שלמה הלוי אלקבץ, שהיה מקובל מזרם הספרדים בצפת, דור תלמידי האר"י.
כלומר, הפיוט עצמו – ספרדי במהותו, הן מבחינת המחבר והן מבחינת הסגנון הקבלי של המילים.
🔹 אימוץ עולמי:
למרות שמקורו ספרדי, הפיוט התפשט במהרה לכל קהילות ישראל, כולל אשכנזים, תימנים, בבלים, פרסים ועוד.
כל עדה קיבלה אותו עם לחן ונוסח מקומי משלה.
🔹 בקהילות אשכנז:
– "לכה דודי" הפך לחלק בלתי נפרד מתפילת קבלת שבת האשכנזית (שהיא מנהג מאוחר יותר מהמזרח).
– ישנם לחנים אשכנזיים עתיקים במיוחד לפיוט זה, חלקם ממזרח אירופה וחלקם חסידיים.
– בקהילות ליטא וחסידים נוהגים לעמוד ולפנות מערבה בשירת "בואי בשלום", ממש כמו לקראת כלה – מנהג שלא קיים בספרד.
🧠 אז מה המסקנה?
הפיוט – ספרדי במקור
הביצוע, הנוסח, והפולחן סביבו – אשכנזי (לגבי מה שכתבתי קודם)
לכן אפשר להחשיב את "לכה דודי" גם בקטגוריית פיוטים אשכנזיים – כשמדובר על הביצוע והלחן, לא על המקור הספרותי.
בשמחה!
הנה מנהג מיוחד לפיוט "לכה דודי" בקרב יהדות ספרד והמזרח, והוא שונה בצורה בולטת מהנוסח האשכנזי:
🕯️ מנהג מיוחד אצל הספרדים והעדות המזרחיות:
לשיר כל בית בלחן שונה – לפי המקאם של אותו שבוע
🎼 פירוט המנהג:
בקהילות יהודיות ספרדיות (כמו יהודי מרוקו, עיראק, טורקיה, סוריה, בבל ואחרות), נהוג לשיר את הפיוט "לכה דודי" בכל שבוע בלחן שונה, בהתאם למקאם (סולם מוזיקלי מזרחי) שמלווה את כל התפילה של אותו שבוע.
📌 המקאם נבחר לפי פרשת השבוע, התוכן הרוחני שלה או לפי מעגל השנה.
למשל:
- בפרשת נח יבחרו מקאם "חיג'אז" – נוגה ומלא חמלה
- בשבת שמחוץ לחגים – מקאם "ראסט" – חזק ומלכותי
- בשבת תשובה – מקאם "סבא" – לעורר רגש של חרטה
🎶 כל בית בפיוט מושר בלחן אחר מאותם מקאמים או וריאציות קלות שלו – מה שיוצר אווירה עשירה, מגוונת ומרגשת מאוד.
📜 רקע למנהג:
- המנהג מבוסס על מסורת שירת הקודש של יהודי המזרח, שם כל שבת יש לה צביון מוזיקלי משלה.
- הפיוט "לכה דודי" משמש כנקודת השיא של התפילה, ולכן מותאם לאותו המקאם המרכזי.
- בבית הכנסת הגדול בבגדד ובקהילות חלב, דמשק וטבריה – המנהג נשמר בקפידה עד היום.
💡 הבדל מרכזי מהאשכנזים:
נושא נוסח ספרדי נוסח אשכנזי לחן משתנה כל שבוע לפי מקאם קבוע או עם שינויי לחן קלים כיוון פנים לא נוהגים להסתובב מסתובבים מערבה בבית "בואי בשלום" ביצוע לחן ערבי־יהודי מסורתי לחן אירופי־מזרח־אירופי או חסידי
🪶 סיכום:
המנהג הספרדי לשיר את "לכה דודי" במקאם משתנה מוסיף עומק רוחני־רגשי לכל שבת, ומשקף את החיבור המוזיקלי־תורני הייחודי של עדות המזרח, בו הפיוטים אינם רק שירה – אלא חלק מההלכה, מהתחושה ומהזמן.