שבת בישראל מלווה לא רק בנרות, סעודות ודברי תורה – אלא גם בצלילים, מנגינות ושירה שממלאת את הלב.
הפיוטים, הזמירות והשירים של שבת הם גשר בין דורות, בין יבשות, בין לבבות.
לכל עדה – יש את השירה שלה.
ולכל פיוט – יש נשמה.
📜 מהו פיוט?
פיוט הוא שיר קדום, לרוב בעברית (ולעיתים בארמית), שנכתב לתפארת השבת, לקידוש השם, או כהכנה לתפילה.
הפיוטים נאמרים או מושרים בבתי הכנסת, סביב שולחן השבת, ולעיתים בלימוד קבוצתי בבית.
🕯 פיוטי קבלת שבת – שירה שמזמינה את "שבת המלכה"
- "לכה דודי" – פיוט מאת רבי שלמה הלוי אלקבץ (צפת, המאה ה-16), נפוץ בכל העדות.
- אשכנזים שרים בלחן איטי ונעים
- מרוקאים – במקצב שמח, לעיתים עם מחיאת כפיים
- תימנים – משתמשים בלחן תימני עתיק עם ניגון חוזר
- בוכרים וגיאורגים – משלבים לחן מהקהילה המקומית
- פיוטים נוספים לפי עדות:
- מרוקו: שלום לבן דודי, אחות קטנה
- עיראק: י-ה ריבון, בר יוחאי
- תימן: בר יוחאי בלחן מיוחד, והפיוטים מהדיוואן
- אשכנז: מזמור שיר ליום השבת, מה ידידות
🍽 זמירות לשולחן שבת
- אצל הספרדים:
- זמירות נמסרות לפי מסורת הבית – לעיתים בלחנים ששמרו במשך מאות שנים
- פיוטי הבקשות: סדרת פיוטים בליל שבת שמועברת מדור לדור
- אצל אשכנזים:
- זמירות מובנות כמו “דרור יקרא”, “צור משלו”, “יום זה לישראל”
- הילדים שרים את הפזמון – ומקבלים חיזוק
- בקהילות תימן:
- הזמירות מושרות באיטיות, לעיתים בליווי תוף קטן (תוף תימני)
- הפיוטים משתלבים בטבעיות בדיבור ובשיחה סביב השולחן
🎼 פיוטים כסמל זהות – מעבר לשירה
למשפחה תימנית יש לחן משלה.
למשפחה מרוקאית – יש מקצב קבוע.
למשפחה חסידית – יש "ניגון מיוחד של שבת".
הפיוטים הם לא רק טקסט – הם נשמה מתנגנת של קהילה שלמה.
💬 ערך חינוכי: איך פיוטים מחברים ילד למסורת?
- השירה יוצרת רגש – והרגש מחבר לערכים
- ילדים ששרים יחד עם ההורים, מבינים שהמסורת היא חלק מהם
- המילים הטעונות – מלמדות על בריאה, קדושה, שבת, נשמה יתירה