יהדות כורדיסטן, שהתפרשה על פני אזורים בצפון עיראק, איראן, טורקיה וסוריה, שמרה בקפדנות על מסורת קולינרית עתיקת יומין – כזו שנטמעה בדורות אך נותרה חיה על שולחן השבת והחג. המאכלים בקהילות אלו אינם רק מטעמים – הם טקסטים חיים של מסורת, משפחה, ואמונה.
🕯️ מאכלי שבת – ריח של הרים, טעם של מסורת
🍛 הקובה לשבת
אחד המאכלים המרכזיים בשבת היה קובה חמוסטה – כופתאות סולת ממולאות בבשר טחון, המתבשלות במרק חמוץ-מתוק עם עלי סלרי, חומוס ולימון.
- מנהג: בשבת בבוקר, נהגו לשתות מרק הקובה כחלק מארוחת בוקר חמה, עם לחם שטוח (לאפה מקומית).
🍖 תבשיל בשר ארומטי
נהגו להכין תבשיל עגל או גדי שהתבשל שעות רבות בתערובת תבלינים כורדית – כורכום, כמון, הל וקינמון.
- מוגש על אורז חגיגי – לרוב ריז בשע’ורי, אורז עם שקדים, צימוקים וקצת רימונים.
🥚 סלט ביצים עם עשבי הרים
תוספת פשוטה אך מסורתית – ביצים קשות קצוצות עם עשבי הרים (זעתר, שמיר, נענע), שום ושמן זית. הוגשה כחלק ממנות הפתיחה לפני הקידוש.
🎉 מאכלי חג – לפי רוח הזמן
פסח: מצות על אבן לוהטת 🫓
במקום המצות האשכנזיות – אפו מצות דקות במיוחד על טאבון אבן חם, לעיתים עם נגיעת מלח.
- חרוסת מקומית: מתמרים, שקדים, חומץ, קינמון וסילאן.
שבועות: חלב בפשטות 🧀
אף על פי שלא הייתה מסורת רווחת של מאכלי חלב, היו משפחות שנהגו להגיש יוגורט ביתי עם עשבי תיבול לצד לחם שטוח, לעיתים עם חביתה דקה.
סוכות: ממולאים חגיגיים 🍆🌿
המאכל המרכזי היה קישואים, חצילים ועלי גפן ממולאים בבשר, אורז ושקדים. הבישול נעשה בסירים גדולים כדי להאכיל אורחים ומבקרים בסוכה.
חנוכה: מטוגנים מהלב 🫓
לא סופגניות, אלא לחם מטוגן ממולא בבצל ובשר – לפעמים נקרא "כובאן". ילדים אכלו אותו עם דבש.
פורים: לחמים מתוקים 🎭
לחם יבש מעט, עשוי משומשום ודבש, שנשמר לאורך זמן ונאכל כמשלוח מנות.
ראש השנה: סמליות בכל ביס 🍯
- קציצות רימון: בשר טחון עם גרגרי רימון ותבלינים חמוצים.
- מרק עדשים עם סילאן: מאכל סמל לפרנסה טובה וברכה.
🧂 תבלינים ואמונות עממיות
המטבח הכורדי שילב תבלינים לא רק לטעם – אלא כסמל:
- כמון – לבריאות.
- כורכום – לגירוש עין הרע.
- הל – לקדושה.
- נענע – לסילוק דאגות.
בכל בית הייתה "אישה המבשלת" שנחשבה לשומרת מסורת – תפקידה עבר בירושה מאם לבת.
סיכום ✨
מאכלי השבת והחג ביהדות כורדיסטן אינם רק אוכל – הם תרבות. הם הביטוי החי לאהבת מסורת, לחיבור בין דורי ולהמשכיות משפחתית. בעידן המודרני, רבים מבני הקהילה מבקשים להחזיר את הטעמים, הריחות והברכות – אל שולחן השבת של היום.