חודשי תשרי – מראש השנה ועד שמחת תורה – היו עבור יהודי פולין התקופה הקדושה והעמוקה ביותר בשנה.
החיבור בין חסידות לבין המסורת האשכנזית יצר מנהגים ייחודיים מלאי רגש, דיוק הלכתי ורוח חסידית.
במאמר זה נסקור את עיקרי המנהגים המיוחדים ליהדות פולין בתקופה זו.
📯 ראש השנה – שופר של רגש
- תקיעת שופר הייתה עיקר מרכזי – בקהילות חסידיות נהגו לומר תיקוני הכוונה לפני התקיעה.
- חלק מהציבור נהג לבכות בתקיעת שופר, מתוך התעוררות פנימית.
- בליל ראש השנה נהגו לאכול סימנים כמו:
- ראש של דג (שנהיה לראש ולא לזנב)
- תפוח בדבש (מתיקות)
- רימון
- גזר ("מערן" ביידיש – לשון ריבוי זכויות)
🧖 הסליחות – ענווה ודמעות
- בימים שלפני ראש השנה, ובמיוחד בעשרת ימי תשובה, נהגו לקום בזריחה לסליחות.
- בבתי הכנסת נשמעו בכי חרישי, ופיוטים כמו "בן אדם מה לך נרדם" נאמרו באיטיות וניגון מיוחד.
🧊 צום יום כיפור – עמידה בקדושה
- רבים הקפידו ללבוש קיטל לבן – סימן לטהרה, גם לנערים.
- בתפילות יום כיפור נאמרו פיוטים באשכנזית גבוהה – חלקם נשמרו מדור לדור.
- חסידים רבים נהגו להתבודד רגעים ספורים בתפילה האישית, לצד הסדר הציבורי.
🛖 סוכות – בנייה וחגיגיות
- את הסוכה היו מקימים בעצמם, לעיתים בשירה משפחתית.
- נהגו לקשט את הסוכה בפשטות – אך תמיד מתוך שמחה פנימית.
- בליל הושענא רבה – נהגו לומר את כל ספר תהילים, ולעיתים גם להדליק נרות רבים.
📖 שמחת תורה – חגיגה חסידית
- בקרב קהילות חסידיות – נהגו לרקוד בהקפות עד השעות הקטנות של הלילה.
- "חתן תורה" היה כבוד גדול – לרוב ניתן לגדול הדור או תלמיד חכם מבני הקהילה.
- הילדים נשאו דגלים עם תפוחים ונרות, והרימו קולות שמחה אמיתיים.