קהילת יהודי לבנון, שהתפתחה בעיקר בביירות, צידון וטריפולי, שמרה לאורך הדורות על מנהגים מסורתיים שנשענים על מסורת ספרדית-מזרחית, בשילוב השפעות מקומיות ייחודיות.
יום השבת היה שיא השבוע – לא רק כיום מנוחה, אלא גם כיום של קדושה, פיוט ושייכות קהילתית עמוקה.
🕯 ההכנות לשבת
- ערב שבת היה מתחיל כבר משעות הבוקר:
- הבתים נוקו ביסודיות.
- האימהות היו מבשלות תבשילים מסורתיים כמו חמין לבנוני עם בשר וטעמים חזקים של קינמון וזרעי כוסברה.
- הילדים התקלחו ולבשו בגדים חגיגיים – בדרך כלל בגדים לבנים או חגיגיים.
- הדלקת הנרות נעשתה על ידי אם המשפחה, לרוב עם ברכה מסורתית ארוכה שכללה בקשה לשלום הבית ופרנסה.
🕍 קבלת שבת בבית הכנסת
- בתי הכנסת בביירות היו מוקדי חיים קהילתיים.
- עם שקיעת החמה, התאספו כל הגברים – לבושי טליתות – לתפילת קבלת שבת.
- פיוטים כמו "לכה דודי" ו**"שלום עליכם"** נאמרו בלחנים ייחודיים שהשתמרו במסורת הלבנונית.
- לאחר התפילה: קידוש ציבורי קטן ולפעמים דבר תורה קצר מפי הרב או אחד מהחכמים המבוגרים.
🍽 סעודת שבת
- הסעודה נפתחה בקידוש חגיגי עם כוס כסף משובצת אבנים – שעברה בירושה במשפחות.
- נהגו להגיש מנות מסורתיות:
- חמין עם בשר טלה
- אורז עם צנוברים
- ירקות מבושלים ברוטב לימון
- קינוח: בקלווה וגלילות אגוזים.
- בסעודה שולבו זמירות שבת בנוסח לבנוני, לפעמים בשפה הערבית-יהודית.
- האב נהג לברך את ילדיו, ולומר דבר תורה קצר הקשור לפרשת השבוע.
👨👩👧👦 אווירת קהילה
- השכנים נהגו לבקר אלו את אלו בין הסעודות.
- נהגו לקרוא יחד בספרים קבועים בשבת, כמו חובות הלבבות או שירי בקשות.
- שבת הייתה זמן לאיחוד בין-דורי – ילדים, הורים וסבים סביב שולחן אחד, בשמחה ובשלווה.
🧠 ערך מוסף
הייחוד של יהדות לבנון בשבת היה בהקפדה על אווירה משפחתית-קהילתית חמה, תוך שמירה על פיוטים ונוסחים עתיקים, ואכילה מסורתית עם שורשים עמוקים.
שבת הייתה חוויה רגשית, קולינרית ורוחנית – שהפכה את הבית למקדש מעט, ואת הקהילה למשפחה.