אמונות ומנהגים עממיים היו חלק בלתי נפרד מאורח החיים של יהדות תוניסיה.
לצד שמירה הדוקה על ההלכה, שמרו יהודי תוניסיה על מנהגים שעברו בעל פה, לעיתים מדור לדור, לעיתים תוך שילוב מקומי של מסורת, קבלה, פיוט וסגולה.
מנהגים אלה שיקפו לא רק אמונה דתית אלא קשר עמוק להשגחה פרטית, לעין טובה, ולכוחו של הצדיק הפשוט.
🔸 1. עין הרע וסגולות ההגנה
- האמונה בעין הרע הייתה נפוצה וממשית – חששו במיוחד לעין הרע על תינוקות, נשים בהיריון, רכוש חדש והצלחות לא צפויות.
- כדי להגן:
- אמרו תמיד “בלי עין הרע” (בערבית יהודית: בלעין רח׳אן).
- קשרו חוט אדום לעגלת תינוק או לידית הדלת.
- תלו חמסות מעוטרות, קמעות עם שמות קדושים או פסוקים קבליים.
- השתמשו בבשמים, שום, או “עין מזכוכית כחולה” כסמל דחייה של עין הרע.
🔸 2. אמונה בכוח הצדיקים
- האמונה בכוחם של צדיקים חיים ומתים הייתה עמוקה:
- בעת צרה – פנו לקברי צדיקים כמו ר' פרוס, ר' שמעון לביא (מחבר "בר יוחאי"), ר' מסעוד רוזilio ועוד.
- הדליקו נר בבית לכבוד צדיק שנחשב ל”סנגור”.
- תלו בבית “תמונה של צדיק” – לעיתים עם שיר או פיוט שמוקדש לו.
- ליל הילולה היה זמן של בקשות אישיות, פיוטים ובישול מאכלים מסורתיים לזכות הצדיק.
🔸 3. חלומות, סימנים ופדיונות
- חלום טוב נחשב למסר משמים – סיפרו אותו לפני מנחה וקראו עליו מזמורים.
- חלום רע? – נהגו לעשות "פדיון חלום" מול שלושה אנשים יראי שמיים, בליווי צדקה.
- נהגו להאמין ב"סימנים":
- נשבר כלי? סימן לרע, יש לומר “תיקון”.
- עורב קרא – סימן לאורח או הודעה.
- כלב נובח בחצות – יש לומר תהילים.
🔸 4. סגולות יום-יומיות
- בכל יציאה מהבית – נהגו לומר “ברוך ה'”, או “בשם ה' נעשה ונצליח”.
- לפני נסיעה ארוכה: קראו את “שיר למעלות אשא עיניי אל ההרים”.
- נשים היו ממלמלות ברכות תוך כדי עבודות הבית – מתוך אמונה שכל פעולה מקבלת קדושה.
🔸 5. לידה, שמירה והגנה
- נשים בהיריון לבשו חוטים סגולים/כחולים לשמירה.
- במיטה של יולדת הניחו ספר תהילים פתוח.
- כוס מים עם ברכה ליד ראש התינוק הייתה נפוצה, יחד עם נר דולק ונוצה כחולה (סמל לגרש פחדים).
🔸 6. שימוש בקמיעות, שמות קודש ופיוטים
- קמיעות נכתבו ע"י חכמים – לפעמים רק באותיות קודש או סת"ם.
- חלקם נשמרו בקופסת כסף קטנה, חלקם נתפרו בתוך בגדים.
- פיוטים כמו "אל נורא עלילה", "בר יוחאי", ו*"יגדל"*, שימשו לא רק כתפילה אלא כסגולה לשמירה והמתקת דינים.
🕊️ סיכום
אמונות ומנהגים בתוניסיה לא היו רק פולקלור – אלא שפה שלמה של קשר עם אלוהים, עם הצדיקים ועם המסורת היהודית.
יהודי תוניסיה חיו עם עין שמביטה כלפי שמיים – אך עם רגליים עמוק באדמת החיים, מתוך הבנה שכל רגע פשוט יכול להיות קדוש.
גם כיום, דורות ההמשך בישראל ממשיכים להדליק נר, לומר פיוט או לברך מתוך אותה אמונה עמוקה – ששומרת עלינו דרך הדורות.