ברית המילה אצל יהדות לוב לא הייתה רק מצווה – היא הייתה חגיגה של קהילה, חינוך והמשכיות.
הטקס, שנערך ביום השמיני ללידת הבן, הפך לאירוע מרכזי שבו התחברו התורה, המסורת והשמחה בלב אחד.
בקהילות טריפולי, בנגאזי וזליתן – ברית מילה הייתה הזדמנות לאיחוד משפחות, להענקת שמות מסורתיים ולחיזוק הקשר בין הדור הצעיר למורשת האבות.
📅 ההכנות לברית – כבוד ומצווה
- ההורים הכריזו על מועד הברית בבית הכנסת בשבת שלפני (שבת זכור)
- נהגו לשלוח הזמנות ידניות לבני המשפחה, ולעיתים אף פורסם מודעה בבית הכנסת
- בחלק מהמקרים, אם הילד נולד בליל שבת – דחו את הברית ליום ראשון לפי דעת הפוסקים המקומיים
👴 הסנדק – כבוד עליון
- בחירת הסנדק הייתה החלטה משפחתית מכובדת – לרוב הסב מצד האם או האב
- הסנדק הושב על כיסא מפואר מקושט בבדים לבנים ורקמות מוזהבות
- לפני הברית נהגו לומר פיוטים מיוחדים כגון:
- "מי שברך לאבותינו הקדושים" ו־"יחיד אל דגול מרבבה"
✂️ טקס הברית – שילוב של דמע ופיוט
- המוהל היה לרוב אדם ירא שמיים, שלמד את המלאכה במסורת עוברת מדור לדור
- לאחר החיתוך נהגו לומר בקול: "כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים"
- רבים נהגו לשיר פיוטים מסורתיים כמו:
- "אליהו הנביא זכור לטוב", בלחן לובי־מזרחי עממי
- לעיתים נישאו תפילות להצלחת הילד ולבריאותו הפיזית והרוחנית
🧁 סעודת הברית – שמחה בלב ובפה
- הסעודה הייתה מושקעת: מרק חרירא, מפרום, קוסקוס, מאפים מתוקים, תה נענע
- נשות המשפחה חילקו לאורחים עוגיות בסיסה מסורתיות עם סוכר וקינמון
- השירים כללו פיוטי שמחה וריקודים קלים, תוך שמירה על אווירה מסורתית
👶 שם הילד – זהות ומשמעות
- השמות הוענקו לרוב לפי סבא שנפטר, אך גם שמות מהתנ"ך כמו משה, דוד, אליהו, יצחק היו פופולריים
- במקרים רבים קיבלו הילדים גם שם בערבית יהודית – לשימוש יומיומי
- שם הילד הוכרז בקול בבית הכנסת בשבת שאחרי הברית
📚 מסר לדורנו
ברית המילה הייתה, ועודנה, טקס המכיל את כל הזהות היהודית: ברית עם ה', חיבור לקהילה, והבטחה להמשכיות המסורת.
גם היום, משפחות רבות מהעדה הלובית שומרות על הפיוטים, התפילות והאוכל המסורתי – כהצהרה של אהבה למסורת.