שניים אוחזין בטלית – מה באמת עושים כשהאמת נחלקת?
פתיחה
אחד המקרים המפורסמים והעמוקים במסכת בבא מציעא פותח בְּסיפור לכאורה פשוט: שניים אוחזים בטלית, כל אחד טוען "כולה שלי". מה עושים? כיצד פוסקת ההלכה? ומעבר לכך – מה המסר הרוחני שטמון במחלוקת הזו?
מקור הגמרא:
תלמוד בבלי, בבא מציעא פ"ד ע"א:
"שניים אוחזין בטלית – זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי – יחלוקו."
הדיון הזה הפך לדוגמה מובהקת למצב בו שני צדדים טוענים לבעלות מלאה על אותו חפץ. פסק ההלכה הוא "יחלוקו", כלומר, יחלקו ביניהם את שווי הטלית, כל עוד אין ראיה חותכת לאף אחד מהם.
מה עומד מאחורי ההכרעה "יחלוקו"?
פירוש רש"י:
רש"י מסביר שהחזקה הפיזית – עצם זה ששני הצדדים מחזיקים בטלית – מקנה להם "רגליים לדבר". לא ניתן לשלול לגמרי את טענתו של אף אחד מהם.
תוספות (ד"ה יחלוקו):
התוספות מקשים – איך אפשר לחלק אם כל אחד טוען "כולה שלי"? אלא שמאחר ואין ראיה ברורה, והם "אוחזים" בפועל בטלית, הדין הוא לחלק – כלומר לעשות פשרה הלכתית המבוססת על חזקה.
הפנימיות שבמחלוקת: חידוש חסידי
הרבי מקוצק (רבי מנחם מנדל מקוצק) דרש את הסוגיה בצורה מבריקה:
"שניים אוחזין בטלית" – שני אנשים המחזיקים באמת, כל אחד משוכנע שהוא צודק.
"זה אומר כולה שלי" – כל אחד חושב שהוא בלעדי המחזיק באמת, ואין לאחרים חלק בה.
"יחלוקו" – התורה מלמדת: גם אם אתה משוכנע בצדקתך, דע שהאמת השלמה מצריכה הכרה גם בצד השני. האמת אינה מונופול. יש לחלוק בה, לשתף, להקשיב, להרחיב.
המסר לימינו:
בימינו, בהם מחלוקות רבות חוצות עדות, מגזרים ודעות – הסוגיה הזו אינה רק הלכתית אלא גם חינוכית וערכית. התורה קוראת לנו ללמוד לחלק את האמת – לא לוותר עליה, אלא להכיר שגם הזולת עשוי להחזיק בחלק ממנה.
סיום
מסכת בבא מציעא מלמדת אותנו לא רק דיני ממונות, אלא גם איך לנהל מחלוקת בצורה ערכית. כששניים אוחזים – יש מקום לשניהם. והטלית? היא אולי תתחלק – אבל האמת תגדל.