יהדות כורדיסטן – קהילה עתיקת יומין שהתפרשה על פני אזורים בצפון עיראק, מזרח טורקיה, מערב איראן וחלקים מסוריה – שמרה על מנהגים עתיקים ומיוחדים לשבת. הקהילה כונתה לעיתים "יהודי ההרים" (Juhuro) והייתה ידועה בדבקותה במסורת, בשמירת השבת בקפדנות ובאווירה רוחנית מרוממת.
אווירת ההכנות לשבת
- ההכנות לשבת החלו כבר ביום חמישי, בניקיון יסודי של הבית, הכנת בגדים לבנים וחדשים, וטבילה במקווה לגברים בערב שבת.
- הנשים הכינו מבעוד מועד את המאכלים המסורתיים לשבת: תבשילים שמתבשלים לאט על פתיליה, מרקי קטניות ובשרים בתיבול מקומי ייחודי.
הדלקת נרות והקדשת השבת
- הנשים הדליקו נרות שבת מוקדם יחסית, תוך אמירת ברכה מיוחדת בארמית-כורדית, ולעיתים גם תפילה אישית לבריאות הבית ופרנסה.
- נהגו לומר פיוטים וניגונים ייחודיים בעת הדלקת הנרות, חלקם עוברים מדור לדור בעל פה.
תפילות ופיוטים בבית הכנסת
- הקהילה קיימה את תפילות ערב שבת בלבוש חגיגי, בליווי פיוטים בארמית ובכורדית-יהודית.
- פיוט "לכה דודי" נאמר במנגינה ייחודית לקהילה, ולעיתים מלווה בשירה משותפת לכל הציבור.
- אחרי התפילה – ברכת שלום לכל הנוכחים, כולל טפיחה על השכם ואמירת "שבת שלום" בארמית.
סעודת שבת – קידוש וטעמים מסורתיים
- את הקידוש אמרו בנוסח ספרדי, אך לעיתים עם תוספות ארמיות מסורתיות.
- מאכלים אופייניים:
- קובה דה שבת – תבשיל של בשר או עוף עם אורז, בצל ותבלינים.
- ריז בסלא – אורז עם פול, בשר ושום.
- חלוה ביתית שנעשתה בעבודת יד והוגשה אחרי הסעודה.
שירת זמירות ודברי תורה
- המשפחה ישבה יחד לשירת זמירות שבת, בעיקר בניגונים מקומיים שלמדו מהזקנים.
- לאחר מכן נאמר דבר תורה קצר מפי אב המשפחה, עם סיפור חסידי או מוסר השכל.
- הילדים עודדו לשאול שאלות ולשתף בחוויות השבוע.
שבת בבוקר
- תפילת שחרית נמשכה לעיתים קרובות עד חצות היום, בליווי שירה, ולעיתים קריאה מסורתית בתורה בטעמים מקומיים.
- לאחר התפילה – סעודה שנייה עם קציצות בשר, קוסקוס כורדי ומיני חמוצים תוצרת בית.
מנוחה ומנהגי אחר הצהריים
- בשבת אחר הצהריים, המשפחה נהגה לשבת בגינה או בחדרים המשותפים, ללמוד יחד, לשוחח או לשיר.
- תפילת מנחה ולאחריה סעודה שלישית – "סעודת נשמה" – נחשבה לרוחנית במיוחד.
הבדלה וסיום השבת
- ההבדלה בוצעה עם בשמים מצמחי ההרים המקומיים (לעיתים עשב מר).
- נהגו להדליק נר הבדלה מיוחד עשוי משעוות דבורים.
- ברכת "שבוע טוב" נאמרה בלבביות, וסיום השבת היה מלווה בברכת התקווה לשבוע של ברכה.
סיכום
שבת בקהילות כורדיסטן הייתה הרבה מעבר למצוות – זו הייתה חוויה עמוקה של חיבור לקהילה, למסורת, לאדמה ולשורשים. כל פרט – מהטעמים ועד לניגונים – חיזק את תחושת השייכות והזהות היהודית.