מנהגי יהדות לוב – ענווה, דיוק וחיבור למסורת
✡ רקע היסטורי
יהדות לוב חיה בעיקר בערים טריפולי ובנגאזי במשך מאות שנים, עם מסורת ספרדית–צפון אפריקאית ייחודית. הקהילה שימרה זהות דתית עמוקה, פיוטים נדירים, ומנהגים שהשתמרו כמעט ללא שינוי גם בגלות.
🕯 מנהג "החלה הרטובה" בליל שבת
אחד המנהגים המיוחדים של יהדות לוב הוא אופן ההגשה והאכילה של החלה בליל שבת:
✦ לאחר ברכת המוציא, טובלים את החלה במים רותחים עם מעט סוכר או מי ורדים, במקום מלח בלבד.
הטעם:
- יש בכך רמז לקבלת פני שבת כמלכה – כמו שמלכים מקבלים לחם עם מתיקות, לא עם מלח.
- לפי חלק מהפוסקים – בלוב נזהרו ממלח על השולחן מחשש שיביא למריבה.
המשמעות:
המנהג מבטא ענווה, מתיקות בבית ושלום בין בני המשפחה – השבת לא רק כהלכה, אלא גם כחוויה נעימה.
🧴 שמן על המצח בתינוקות
בקהילות לוב נהגו, במיוחד בשבת, לטפטף שמן זית על מצחם של תינוקות, כסגולה לבריאות, חסינות ושקט נפשי.
שמן הזית נחשב כסמל של טהרה וברכה – מנהג עתיק ששרד דורות.
📖 תפילות ופיוטים
- פיוטים מסורתיים כמו "ידידי רועי מקימי" ו-"אוחיל יום יום אשתאה" מושרים בלחנים לוביים מסורתיים – חלקם משתמרים היום בקרב יוצאי לוב בישראל.
- הקהל כולו נוהג לשיר את פיוטי הסליחות בקול רם ובמקצב אחיד – לא שירת יחיד אלא מעין "מקהלה ציבורית".
📚 קבלת שבת בלוב – "לכה דודי" מול פני השמש
בעת אמירת "בואי כלה", כל הציבור היה מסתובב – אך לא רק לכיוון מערב, אלא ממש לכיוון השמש השוקעת.
לפי המסורת – כדי “לקבל את השבת בפנים מאירות” ממש כמו שמקבלים אורח חשוב.
🎉 חגיגות בר מצווה – בשבת עצמה
בניגוד לעדות רבות שעורכות סעודת בר מצווה באולם, יהדות לוב נהגה לחגוג רק בתוך בית הכנסת – בשבת הקרובה לגיל 13, תוך עלייה לתורה של הנער, פיוטים ושירה, ולעיתים אף הילולה קטנה בבית הכנסת לאחר התפילה.
💬 מסר רוחני:
יהדות לוב מלמדת אותנו שדווקא בפשטות – קיימת גדלות.
לא תמיד צריך להכביד – לפעמים, החום שבין בני הבית, השירה המשותפת, וטיפת שמן על מצח ילד – הם התורה החיה.