🇮🇶 רקע היסטורי
יהדות כורדיסטן (הקרויה גם יהודי ההרים) התקיימה באזורים ההרריים שבין עיראק, איראן, טורקיה וסוריה.
הקהילה שמרה על מסורת ייחודית משלה – שילוב של נוסח בבל עם מנהגים עצמאיים ששרדו לאורך דורות של ניתוק.
רוב הקהילה עלתה לארץ בשנות ה־50, אך שמרה על עושר תרבותי, שפה (כורדית־יהודית), בגדים מסורתיים ופיוטים נדירים.
✨ המנהג: אמירת "ברכה דשבתא" בערב שבת בניגון מסורתי
בערב שבת, מיד לאחר הדלקת הנרות, נהגו יהודי כורדיסטן לומר פיוט מיוחד בשם "בַּרָכָה דְּשַׁבָּתָא" – פיוט בארמית־כורדית שמשמעותו: ברכת השבת.
✦ מאפיינים של הפיוט:
- מושר על ידי כל בני המשפחה יחד – כולל ילדים קטנים
- מדבר על שלום הבית, סילוק מריבה, ופתיחת הלב לשבת
- נאמר בעמידה ליד השולחן הערוך, רגע לפני הקידוש
✦ מילים לדוגמה מתוך הפיוט (בתרגום חופשי):
"שלום עלייך שבת, שמרי על ביתנו
ברכי את הלחם ואת הלב
שלחי אורך על בנינו ובנותינו"
פיוט זה שימש גם כלחישה אישית בין הורים לילדיהם – הרגע שבו מעבירים מסורת בעין אוהבת, לא רק במילים.
🍞 חלה עם קישוט אישי
חלות שבת בכורדיסטן לא היו אחידות – כל משפחה אפתה חלה מקושטת בעיטור אישי, לרוב בצורת עין, לב או חרב – כסמל לשמירה רוחנית.
לפני הקידוש, נהגו להניף את החלה קלות באוויר, כסגולה להצלחה בעמל השבוע.
🕯 טקס הדלקת הנרות – עיטור סביב הפמוט
הנשים היו מדביקות מסביב לפמוטי השבת עלים מיובשים, גרגרי רימון, ולעיתים פתקי תפילה קטנים – כסמל לכך שהשבת "אוספת אליה את כל הברכות".
💬 ערך מוסף רוחני וחינוכי
המנהג של אמירת פיוט בערב שבת כהתכנסות משפחתית מצביע על עיקרון חשוב ביהדות כורדיסטן –
השבת אינה רק יום קדוש – היא מסגרת לתיקון פנימי, איחוד לבבות והעברת ערכים.
בעולם של מרדף, שבת היא רגע לעצור – לא רק מלפעול, אלא גם מלכעוס, מלשכוח, מלשכוח לאהוב.
יהדות כורדיסטן מזמינה אותנו להכניס פיוט לשולחן – מילים חמות במקום שתיקות קרות.
גם היום, ניתן לאמץ את הרעיון: אמירת פיוט או ברכה אישית עם הילדים לפני הקידוש.