טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה – ערכה של כוונה בתפילה
פתיחה:
התפילה היא אחד מאבני היסוד של עבודת ה'. אך לא פעם, אנו מוצאים עצמנו עייפים, טרודים, או ממהרים – והלב איננו פנוי כולו לתפילה. במצב כזה מתעוררת השאלה: האם עדיף לומר את כל התפילה ברפרוף, או שמא לומר רק חלק ממנה – אך בכוונה אמיתית?
על שאלה זו עונה השולחן ערוך בתמציתיות אך בעוצמה:
"טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות שלא בכוונה."
(שולחן ערוך, אורח חיים, סימן א, סעיף ד)
אמירה זו משקפת עיקרון עמוק בעבודת ה': ערכה של איכות פנימית גדולה מהכמות החיצונית.
כוונה – יסוד התפילה
הרמב"ם כותב:
"אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק… אלא מתוך כובד ראש… וחייב לשים לבו ולכוון כל תפילתו…"
(רמב"ם, הלכות תפילה ד:טו)
הדגש הוא על מיקוד הלב. כאשר אדם מתפלל ללא שימת לב – אין התפילה נחשבת כראויה. אפילו אם נאמרו כל המילים.
ולעומת זאת, על ברכה אחת בכוונה אמרו חז"ל:
"טוב הוא מעט בכוונה, מהרבה שלא בכוונה."
(זוהר חדש, שיר השירים, דף לו ע"א)
מקור ההלכה והשלכותיה
המשנה ברורה מביא בשם ספר חסידים:
"אם אדם טרוד ואינו יכול לכוון, טוב שיאמר פסוקים אחדים בכוונה ולא את כל הסדר בלי לב."
(משנה ברורה, סימן נב, ס"ק ד)
ובכך מכוון האדם ליסוד מהותי: עדיף קשר עמוק ואמיתי – אפילו קצר – מאשר פעולה חיצונית ריקה.
הרבי מליובאוויטש אף ביאר שכוונה קצרה אך עמוקה "פותחת שערים" בשמיים, ומחברת את האדם למקור נשמתו, גם בלי ריבוי מילים.
יישום בחיי היום-יום
- אם אין לאדם זמן לכל פסוקי דזמרה – יאמר "ברוך שאמר", "אשרי", ו"ישתבח" בכוונה.
- אם הגיע מאוחר לבית הכנסת – עדיף להצטרף לתפילת העמידה במניין, גם אם יוותר על חלק מהקדמה.
- אפילו אמירת "שמע ישראל" בבוקר בכוונה – נחשבת כקיום מצוות עשה מהתורה!
סיכום:
במהלך היום, כשאיננו מצליחים להתפלל בשלמות, כדאי לזכור:
"טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה" – לא מדובר בוויתור, אלא בהכוונה: לבחור את המילים החשובות באמת, ולהשקיע בהן את הלב.
בסופו של דבר, הקב"ה חפץ בלב האדם יותר מאשר בריבוי דיבורים.
מקורות עיקריים:
- שולחן ערוך, אורח חיים, סימן א, סעיף ד
- משנה ברורה שם, ס"ק ט
- רמב"ם, הלכות תפילה ד:טו
- ספר חסידים, סימן יח
- זוהר חדש, שיר השירים
- לקוטי שיחות, הרבי מליובאוויטש (חלקים שונים)