ההלכה הטובה: "הווי מקדים שלום לכל אדם"
לשון המשנה:
"הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן – אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה."
(אבות א:י"ב)
ובלשון הגמרא:
"רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֵעוֹלָם לֹא הִקְדִּימוֹ אָדָם שָׁלוֹם."
(ברכות י"ז ע"א)
ההלכה למעשה:
ה"שולחן ערוך" (אורח חיים קי, סעיף א) כותב:
"חייב אדם לנסות לנהוג בין אדם לחברו בדרכי שלום, ולהקדים שלום אפילו לנכרי בשוק."
כלומר – הקפדה על שלום בין אדם לחברו אינה רק מידת חסידות, אלא הנהגה מחייבת: להקדים שלום, לפזר נחת, לחייך, ולהיות ראשון לברכה.
למה זה חשוב כל כך?
🔹 כי הכבוד האנושי הבסיסי הוא יסוד התורה: "דרך ארץ קדמה לתורה" (ויקרא רבה).
🔹 כי מילה טובה יכולה לשנות לאדם את כל היום – ואת היחס שלו לתורה וליהדות.
🔹 כי כל אחד נברא בצלם אלוקים, והיחס אליו – הוא יחס לבוראו.
סיפור קטן:
רבי יוחנן בן זכאי מעיד על עצמו (ברכות יז ע"א):
"לא הקדימני אדם בשלום מעולם – ואפילו נוכרי בשוק."
רגע אחד של הכרת שלום – הפך את חכמי ישראל למאורות של אהבת הבריות.
מסר ליום-יום:
- לראות אדם – לומר "שלום", "בוקר טוב", "מה שלומך?"
- גם בלחץ, לזכור שלפני כל מצווה – בא האדם.
- לא לזלזל בכוח של מילה קטנה – היא יכולה לפתוח לבבות גדולים.
מקורות:
- פרקי אבות, פרק א
- ברכות י"ז ע"א
- שולחן ערוך, אורח חיים קי:א
- משנה ברורה שם
- מסכת דרך ארץ זוטא