🕍 פתיחה – האיש שידע להאיר ולא להיראות
בשלהי המאה ה־17, בעיר פרנקפורט דמיין שבגרמניה, התגורר חכם צנוע ושמו הרב מרדכי יפה.
אנשים כינו אותו “הרב היפה” – לא על שום מראהו, אלא על מה שכינו “יפי הסתר” –
שהיה מסתיר כל יופי של חכמה בתוכו כדי שלא להתבלט,
וכשכבר דיבר – היה שקטו כמו צעקה.
הוא לא נשא תארים רשמיים, לא עמד בראש קהילה,
אבל פוסקים וגדולי תורה באירופה קיבלו את פסיקותיו בכתב ידו ככתר פסיקה.
📖 תלמיד חכם נסתר
נולד בשנת ת"כ (1660) לפרנס הקהילה יצחק יפה.
בנעוריו כבר היה בקי בטור ובתשובות מהר"ם מרוטנבורג,
ושינן בגרמנית, עברית ויידיש מאות עמודים של פסיקה.
היה מחבר שו"תים ופסקי דינים – אבל תמיד בשם בדוי או תחת "תשובת בית מדרש פרנקפורט".
רק מעטים ידעו שמאחורי שם זה מסתתר הרב מרדכי.
🫢 סודו – חסד בגניבה
לצד תלמודו, נודע בעיר במנהג מוזר:
בכל ליל חמישי, בין השעה 2:00 ל־4:00 בלילה, היה נכנס לבתים של עניים – ומשאיר מטבעות בארונות, פת לחם, ולעיתים פתק עם פסוק מנחם.
אנשים קראו לו "הגונב בצדקה".
כאשר גילו זאת בני קהילתו, באחד מהמכתבים שמצאו, נכתב:
"אם איש שואל – אמור לו כי מלאך עשה זאת.
ואם יגלה – חסדו יבטל."
🪙 מעשה הפתק וההצלה
באחד הלילות, פרצה שריפה ברחוב היהודים.
אישה אלמנה וששת ילדיה היו על סף חנק מעשן.
ברגע האחרון – מצאה האישה פתק תחוב בין דלתות העץ:
"פתחי לי אחותי רעייתי – כי בלעדייך לא תבוא הרוח."
וכשנגעה בדלת – נשברה ונפתחה, והצליחה לברוח החוצה.
רק אחרי לילה שלם, כשכיבו את השריפה, נמצא בכיס ילדה קטן שטר מקופל ובו כתוב:
"לא שכח ה' דליו – רק שלח מלאכיו בלילה."
האישה העידה:
"היד שפתחה את הדלת – לא הייתה של אדם."
✍️ כתביו שנחשפו רק אחרי מותו
במותו בשנת תפ"ז (1727), בגיל 67,
נמצא בארוניתו תיק סגור בנעילה כפולה.
בתוכו – שישה כרכים של חידושים על הטור,
פסקי הלכה על דיני אישות, ממון, עירובין, ותשובות על ענייני צדקה וחסד.
כיום, ידועים כ״אורות יפים״ – שם שניתן להם על־ידי תלמידיו.
🕯️ הנהגה ומסורת בקהילת פרנקפורט
- עד היום, בליל חמישי, יש נוהגים להשאיר פתק ובו פסוק אצל נזקקים – "בשם הרב היפה"
- קיים בית כנסת קטן בפרנקפורט – שבו כל אחד מקבל סידור ללא שמו – כמנהג ענווה
📿 סגולות על שמו
- אמירת פסוק מתהילים בצנעה – כסגולה להצלחת חסד
- מתן צדקה בלילה – כסגולה לפרנסה ולשמירה
- קריאת פרק משו"ת אורות יפים – כזכות להכרעה נכונה בדין
✡️ סיכום – הרב שלא ביקש שיאמרו את שמו
הרב מרדכי יפה לא חיפש תהילה, לא נשא תארים, לא רצה יד ושם.
אבל במקום שבו אנשים רצו להיראות – הוא רצה פשוט להאיר.
ועליו אמרו:
"היו צדיקים של יום – והוא היה של לילה.
היו פוסקים של ספר – והוא פסק מתוך הלב."
קריאה לסיפור הבא 📘
👉 לסיפור הבא מיהדות גרמניה: "המהר"ם מרוטנבורג והכופר שאיבד את נשמתו"