🕍 פתיחה – רב שהאיר את חשכת הגלות
הרב מאיר בן ברוך מרוטנבורג, הידוע בכינוי המהר"ם מרוטנבורג, חי במאה ה־13 ונחשב לאחד מגדולי פוסקי ההלכה באשכנז.
בין תלמידיו – רשב"א, רא"ש ועוד עשרות שהפיצו תורתו בכל רחבי אירופה.
אבל מעֵבר לשיעוריו ולתשובותיו – היה בו לב רגיש לכל יהודי, גם לזה שכשל.
וסיפור זה – נחשב בין המרטיטים בתולדות קהילת וורמס.
👤 דמותו של מיכאל – הכופר מהישיבה
מיכאל בן אליעזר – תלמיד לשעבר בישיבת המהר"ם – היה עילוי עצום.
אבל בגיל 19, בעקבות אסון אישי ותחושת כעס על אלוקים,
עזב את הדת, התבולל ונישא לגויה.
בעיר וורמס לחשו עליו:
"הוא עזב את התורה – אבל התורה לא עזבה את עיניו."
היו אומרים שבלילות שבת – עדיין שומעים אותו מדקלם גמרא לעצמו, בגרמנית שבורה.
⚖️ המפגש – שער הרחמים הסגור
שבע שנים לאחר שעזב, חלה מיכאל במחלה קשה.
הרופאים התייאשו – ובשעתו האחרונה שלח שליח לבית המהר"ם:
"אמור לרבי: מבקש אני ממנו – שיבוא אליי לפני מותי."
התלמידים נחרדו – "איך ייכנס הרב לבית כופר?"
אבל המהר"ם אמר:
"כשנשמה זועקת – לא שואלים איפה היא גרה."
🕯️ מילות הסיום – הספק של חרטה
הרב מצא את מיכאל שוכב חיוור, כשלצדו אשתו הלא־יהודייה.
מיכאל לחש:
"רבי… אני רוצה לחזור… אני… חולם על שופר… אבל שער סגור…"
המהר"ם אחז בידו, השפיל מבט ואמר:
"לא אני פותח שערים – אבל שערים נפתחים לנוקשים בלב."
הוא הקריא עמו את פסוקי הווידוי, ולבסוף את "שמע ישראל".
מיכאל בכה – ואז נשמתו פרחה.
🕯️ הסערה – ומעשה הקבורה
כשנודע לציבור – קמה סערה:
"האם מותר לקבור אותו בבית קברות יהודי?"
חלק מהדיינים התנגדו:
"הרי חי כגוי! איך נסכים לכך?"
אבל המהר"ם ענה להם:
"מי שמסר נפשו לשוב – חי כיהודי, ומת כיהודי."
לבסוף נקבר בפינת בית העלמין – בשטח שהוקצה לתשובה.
על קברו נכתב:
"כאן נטמן – מי ששב ברגע האחרון, ודמעותיו עלו קודם לתפילתו."
✡️ הסיום – המסר הנוקב של הרב
המהר"ם אמר לתלמידיו אחר כך:
"אני לא מפחד מאלה שחטאו –
אני פוחד מאלו ששכחו שגם הם בני אדם."
ועליו אמרו:
"פסק הלכה, וחיבר בין שמיים לארץ – גם כשהאדמה נשרפה."
📿 סגולות על שמו
- אמירת קריאת שמע עם כוונה עמוקה – כסגולה לשמירה
- קריאת וידוי בסוף היום – כטיהור הנפש
- נתינת צדקה עבור אלו שהתנתקו מהמסורת – כסגולה לרפואת נפש
קריאה לסיפור הבא 📘
👉 לסיפור הבא מיהדות גרמניה: "הילד שמעון מבמברג ונר החנוכה של הגרף"