🏰 פתיחה – עיר עם טירה וצל
בעיר בַּמְבֶּרְג שבבוואריה (דרום גרמניה), במאה ה־14, התגוררה קהילה יהודית קטנה ומסורה.
אך בראשה של העיר עמד גרף וילהלם פון רייכנשטיין –
שליט נוצרי שידוע היה כקפדן, קר, ובעל איבה ישנה ליהודים.
הוא אסר על היהודים להדליק נרות בפומבי, לצלצל בשופר,
ואיים לשלול כל רשות מסחר ממשפחות שיעזו להמרות את פיו.
👦 הילד שמעון – נשמה קטנה ולב גדול
בליל חנוכה שנת ה'קצ"ח (1398), ישב ילד בן 9 בשם שמעון בן שלמה –
ולחש לאמו:
"אמא, אם לא נדליק בחוץ – איך יראו הגויים את האור של חנוכה?"
אמו חייכה בעצב:
"לפעמים, בני, האור נדלק רק בלב."
אבל בלבו של שמעון נדלק משהו נוסף – רצון להדליק אור גם במקום האפל ביותר בעיר: טירת הגרף.
🕯️ המעשה הנועז
ביום הרביעי של חנוכה, יצא שמעון עם נר קטן וחתיכת שמן,
והתגנב יחד עם נער נוצרי בשם גוסטב – בן הטבח בטירה –
שאהב את שמעון והסכים להכניס אותו בכניסה האחורית.
שמעון התגנב לחדר האורחים הריק,
והדליק נר על אדן האבן – מתחת לחלון זכוכית צבעונית.
לחש בלב: "הנרות הללו קודש הם…"
ופתאום – דלת עץ נפתחה.
⚔️ המפגש עם הגרף
הגרף וילהלם נכנס – הבחין בילד הקטן ונר החנוכה.
זעמו בער:
"אתה מדליק אש בטירה שלי?! ועוד נר של היהודים שלכם?"
"אני אשלח אותך ואת משפחתך לעזאזל!"
אבל שמעון, רעד כולו – הרים עיניו ואמר:
"זה רק אור קטן… אבל הוא מספר על אור שגבר על כל חושך…"
הגרף עמד מולו, שותק.
לרגע – עיניו נצצו.
✨ הנר שלא כבה
באותו רגע – רוח חזקה נשבה מהחלון.
כל הנרות באולם כבו –
חוץ מהנר הקטן שהדליק שמעון.
הגרף, שעמד מולו, רכן ונגע באש –
ולחש:
"היא לא שורפת… היא מחממת."
ואז פנה לשמעון:
"לך לביתך, ילד. ואת הנר הזה – תשאיר לי."
🕍 הסוף המפתיע – גזירה שבוטלה
למחרת בבוקר, פורסמה הודעה מפתיעה בעיר:
"הרשות להדליק נרות חנוכה חוזרת – גם ליהודים."
והגרף – שנהג ללבוש בגדים כהים – נראה כעת בלבוש בהיר.
אמר לאנשיו:
"יש אש ששורפת, ויש אש שמזכירה שאתה אדם. הילד הזכיר לי זאת."
🕯️ סיפור שנשמר – והפך למסורת
- משפחתו של שמעון שמרה את ה"שַמָש" ההוא לדורות
- עד היום, יש בקהילות אשכנזיות שנהגו להדליק נר נוסף לזכר “נר שמעון” – נר שמדליקים בלב או בפינה חיצונית, כסמל לאור הפנימי
📿 סגולות על שמו
- הדלקת נר חנוכה עבור מישהו אחר – כסגולה לשלום בית
- מסירת נר לחבר או שכן – כסגולה לשלום ולקרבה
- אמירת "הנרות הללו" בלב נקי – כסגולה לישועה
✡️ סיכום – ילד אחד, נר אחד, שינוי של עיר
שמעון הקטן לא היה פוסק, לא מנהיג – רק ילד עם לב.
אבל האור שלו חדר גם דרך אבנים קרות של טירה – והפשיר לב של גרף נוצרי.
ועליו אמרו:
"לפעמים, כל מה שצריך בשביל נס – זה ילד קטן, ולב שלא מפחד להדליק את האור."
קריאה לסיפור הבא 📘
👉 לסיפור הרביעי מיהדות גרמניה: "הרבנית פייגל ומעשה הצלוחית הקדושה מקלן"